זוהרה שבו

שם הפרויקט: הסתכלות
הפרויקט שלי עוסק ברגעים מהילדות זיכרונות של אנשים ממני שנעלמים בעקבות השנים, בחרתי לעסוק בנושא זה מכמה וכמה סיבות, המרכזית מבניהן הייתה העובדה שאני מסיימת 12 שנה של לימודים, ומגיעה לגיל 18 ומסיימת את תקופת הילדות שלי. העבודה בפרויקט סגרה מעין מעגל בין ילדות לבגרות שבמהלכה הסתכלתי על תהליך ההתבגרות שלי.
בעבודה  ציירתי את עצמי ברגעים שונים במהלך חיי.  השתמשתי בטכניקה של ציור בעזרת טושים על בסיס אלכוהול על דפים שאותם גזרתי לגדלים של תמונות כדי ליצור מעין ''ספר זיכרונות''. הציורים צבועים בחזרה על אותם צבעים ואינם צבועים עד הסוף מה שמבטא את תחושת התפוגגות הזמן ושכיחת הזיכרון.
החלק החשוב בעבודה שלי היה החלק האוצרות. בתכנון התכוונתי לשים בחלל התערוכה מיטה שטיח ושידה ולפזר בגדים שלבשתי בציורים, כדי לעורר מעין הרגשה של כניסה לחדר ילדות ומציאות בעיני הצופה. על המיטה מונחת שמיכה עם מצעים שתפרתי ועליהם רקום זיכרון ילדות שלי מעצמי בתור ילדה ולא של הסביבה מה ששונה משאר הציורים.
ובכל חלל החדר בדגש על המיטה רציתי להניח כ- 20 ציורים ולפזר אותם בחלל, ולהדגיש שבכל פינה בחדר ובבית ילדותי צפו זיכרונות.
התכוונתי לספר סיפור התבגרות בחלק מן התמונות אך חלק זה לא קרה. הסיפור שם דגש בעיקר על התקופה שעברתי דירה למתן וההשפעה המורכבת של מעבר זה. בעיקר עיסוק בחיי החברה, ובמשפחה.