top of page

טל מלך

תאמינו או לא, פיסול בקרח הוא לא הנקודה החזקה שלי, הוא אפילו לא נמצא אפילו בשלישייה הפותחת. מכיוון שהמדיום הראשי שלי באומנות הם צבעי האקריליק המחשבה הראשונה לפרויקט הייתה ציור נוף על קנבס בהשראת ציורי הדיו שהתחלתי לעסוק בהם לפני כשנה שהביאו עימם כמה מן העבודות האהובות עלי. משם התחלתי גם לחקור צבעי המים וציורי נוף.
עם ההתגלות האהבה החדשה לציורי נוף הייתי במעיין תקופה שבה זה היה הדבר היחיד שציירתי: אגמים, אוקיינוסים, יערות, ערים.. לכן לפרויקט סיום רציתי לצייר ציור שמרכזו יהיה הנוף. אבל ברגע שהודיעו לנו כי יש להתחיל בהערכות לתערוכה של פרויקט הגמר, לא רציתי להתפשר על ציור, דבר שאני יכולה לעשות בכל רגע למען התנסות עם חומרים אחרים.. בדיעבד אני טיפונת מצטערת שלא חשבתי על כל יותר לעומק, אבל ההתנסות בהחלט הייתה מרגשת ולא נראה לי שהייתי מצליחה לעשות זאת בעתיד ללא התירוץ שזה למען עבודה לבית ספר.
הפרויקט לא התחיל ברגל ימין. החלטתי לעשות פסל מקרח, ליתר דיוק, דג מפוסל בקרח. אולי התחלתי לעבוד על הפרויקט בחורף, אבל עדיין, חלון ההזדמנויות לעבוד איתו היה קטן, עם מקסימום שעתיים של עבודה ואז הוא היה חייב להיכנס חזרה למקפיא מחשש שישבר או ימס ולא יראו את הפרטים שגולפו בו.
היו לי סך הכול שני בלוקים של קרח.
הראשון היה, בהסתכלות לאחור, כמו דך טיוטה, וכך נראו גם התוצאות. אחרי כמה זמן הבחנתי בקשיים של פיסול בקרח. הוא בעצם דיי הנחה אותי מה לא לעשות לפסל השני.  הבעיה הגדולה ביותר הייתה שבבלוק הראשון, הדג שפיסלתי היה מאוד שטוח, לא היה לו נפח. זה נראה כאילו ציירתי דג על קרח מאשר לחצוב אחד. בנוסף הבלוק נשבר.
העובדה שהבלוק נשבר עודדה אותי להקפיא בלוק שני, שנראה מבטיח יותר. השתמשתי בכישלונות של הראשון כתכנית לשני, חצבתי בשכבות, לא עבדתי אתו יותר מידי למשך זמן ארוך בכדי למנוע הנמסות ועוד. הדברים באמת נראו מוצלחים. עד שהייתה לנו הפסקת חשמל בקיבוץ בזמן שלא היינו בבית ושחזרתי גיליתי שהפסל נמס. וזה סופו של כל בלון. אני מניחה שכל זה היה מטפורה נהדרת למצב העכשווי. השנה החדשה הגיעה, אמרנו שהיא תהיה טובה יותר מן השנה הקודמת אבל בשלב הזה אנחנו פשוט סיזיפוס. לא משנה כמה נדחוף את הסלע הזה למעלה ההר הוא פשוט יתגלגל חזרה מטה. הקיץ הגיע, החורף עזב ואתו החלום הקר של פסול בגוש מים מוצק.
לא אשקר התאכזבתי, עבדתי עליו שעות רבות וסבלתי מהתוצאות: קיבלתי כוויות קור, חתכתי את עצמי מספר פעמים (דבר שהוסיף פיגמנט ורוח חיים לפסל), הייתי מבלה לילות חורף רבים בחוץ ספוגה במים. לכן זה נראה לי מובן מאליו שאני מאוכזבת ולא שלמה עם הפרויקט. במיוחד בגלל שזה קרה על ידי משהו שלא בשליטתי. כי הרי זה לא שהשארתי אותו בכוונה בחוץ או ששברתי אותו מהתעסקות יתר. אני לא הייתי מודעת למצב ושחזרתי כבר לא היה אפשר לתקן את ההרס.
סך הכול זאת הייתה חווית למידה שונה ומיוחדת שנהניתי לחקור ושכנראה לא תחזור על עצמה.  
בגלריה ניתן לראות בנוסף לתהליך העבודה גם שלושה רישומים שנעשו בתקופה האחרונה.

טל מלך: Project

גלריה

טל מלך: Gallery
bottom of page